שוביניזם רווחה: כיצד לאומיות מעצבת מדיניות חברתית ומגדירה מחדש מי заслуж लिए תמיכה. ניתוח ההטיות החבויות מאחורי מערכות רווחה מודרניות.

• מבוא: הגדרת שוביניזם רווחה
• שורשים היסטוריים והתפתחותו של שוביניזם רווחה
• שחקני פוליטיקה מרכזיים ומפלגות המקדמות שוביניזם רווחה
• מנגנוניExcluded: מדיניות ורטוריקה
• השפעות על מהגרים וקבוצות מיעוט
• דעת ציבור והשפעת המדיום
• ניתוח השוואתי: שוביניזם רווחה במדינות שונות
• השלכות על לכידות חברתית ודמוקרטיה
• תנועות נגד ואלטרנטיבות מדיניות
• סיכום: העתיד של רווחה והכלה
• מקורות והפניות

מבוא: הגדרת שוביניזם רווחה

שוביניזם רווחה מתייחס למיצוב פוליטי וחברתי התומך בהגבלת הטבות רווחה לקבוצות מסוימות, בדרך כלל עדיף על פני אזרחים ילידים לעומת מהגרים או מיעוטים אתניים. מושג זה הפך מדובר יותר בדיסקורס הפוליטי המודרני, במיוחד באירופה ובצפון אמריקה, היכן שהדיונים על הגירה והוצאות חברתיות מתלכדים. שוביניזם רווחה נמצא לעיתים קרובות בקשר עם מפלגות פופוליסטיות ימין, שטוענות כי מדינת הרווחה צריכה לשרת רק את מי שנחשב כחלק מקבוצת הנחלה הלאומית, ומוחקות את השוליים על בסיס אזרחות, אתניות או רקע תרבותי. גישה זו בניגוד למדיניות רווחה אוניברסלית, שמתכוונת לספק הגנה חברתית לפי צורך ולא לפי זהות או מוצא.

עליית שוביניזם רווחה קשורה מאוד לדאגות רחבות יותר לגבי זהות לאומית, חוסר ביטחון כלכלי והלחץ הנתפס שמהגרים מטילים על משאבים ציבוריים. תומכים טוענים כי הגבלת הרווחה לתושבים שומרת על הקיימות של מדינת הרווחה ומקיימת לכידות חברתית. מצד שני, מבקרים טוענים כי מדיניות כזו מעודדת חלוקות חברתיות, אפליה ומערערת את העקרונות של שוויון וסולידריות שעליהם נשענות מערכות רווחה מודרניות. מחקר אמפירי הראה כי שוביניזם רווחה יכול להשפיע הן על עמדות הציבור והן על תוצאות מדיניות, לעצב את העיצוב והנגישות של הטבות חברתיות במדינות שונות (ארגון לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח; סוכנות האיחוד האירופי לזכויות יסוד).

הבנת שוביניזם רווחה היא חיונית כדי לנתח את הרפורמות במדינת הרווחה המודרנית, את פוליטיקת ההגירה ואת הגבולות המתפתחים של אזרחות חברתית בעידן של גיוון והגלובליזציה.

שורשים היסטוריים והתפתחותו של שוביניזם רווחה

שוביניזם רווחה, כ fenômeno פוליטי וחברתי, נובע מההרחבה שלאחר מלחמת העולם השנייה של מדינות רווחה באירופה המערבית. בתחילה, מדיניות רווחה עוצבה כדי לספק הגנה חברתית אוניברסלית, אך עם הזמן עלו דיונים לגבי מי צריך להנות מהתנאים הללו. המושג הפך לעיתים קרובות למדובר בשנות ה-80 וה-90, ובמיוחד עם עליית מפלגות פופוליסטיות ימין שהחלו לתמוך בהגבלת הטבות רווחה לאזרחים ילידים תוך דחיית מהגרים ומיעוטים. שינוי זה היה חלקית תגובה להעלאת ההגירה וללחצים כלכליים, שהשרו חרדות לגבי הקצאת משאבים וזהות לאומית (ארגון לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח).

התפתחות שוביניזם רווחה קשורה מאוד למגמות רחבות יותר בפוליטיקה האירופית, כולל ירידת הצבעה מסורתית יחסית והעלייה של פוליטיקות הזהות. מפלגות כמו מפלגת העם הדנית והברית הלאומית הצרפתית השיגו תמיכה על ידי עיצובה רווחה כזכות של האוכלוסייה הילידית, תוך שילוב רטוריקה זו עם רגש אנטי-הגירה (הפרלמנט האירופי). עם הזמן, שוביניזם רווחה השפיע על מפלגות Mainstream, מה שגרם לשינויים במדיניות המקשיחים תנאי זכאות להטבות חברתיות ומחזקים את הקשר בין אזרחות לזכויות רווחה. מסלול היסטורי זה מדגים כיצד שוביניזם רווחה התפתח מדיסקורס שוליים לכוח משמעותי שמעצב את הדיונים במדיניות רווחה המודרנית באירופה ומעבר לכך (נציב האומות המאוחדות לפליטים).

שחקני פוליטיקה מרכזיים ומפלגות המקדמות שוביניזם רווחה

שוביניזם רווחה הפך לתכונה בולטת בפלטפורמות של מספר מפלגות פופוליסטיות ימין ולאומניות באירופה ומעבר לה. שחקני פוליטיקה אלה תומכים בהגבלת הגישה להטבות רווחה, תוך עדיפות לאזרחים ילידים על פני מהגרים ומיעוטים. בולטים ביניהם הן מפלגות כמו Alternative für Deutschland (AfD) בגרמניה, Rassemblement National בצרפת, וסוציאל דמוקרטיים בשוודיה. מפלגות אלו ניצלו חרדות לגבי הגירה וחוסר ביטחון כלכלי כדי לטעון כי הקצאות רווחה נדיבות אמורות להיות שמורות לאנשים שנחשבים חלק מהקהילה הלאומית.

במדינות הנורדיות, מפלגת העם הדנית ומפלגת הפינים הקדישו גם הן מבחני מדיניות הקושרים הטבות חברתיות לאזרחות או שהות ארוכה, ולעיתים קרובות מסמנות אמצעים מדיניים אלו כהכרחיים כדי לשמור על הקיימות של מדינת הרווחה. בהולנד, מפלגת החירות (PVV) הייתה קולנית בהקשרות הגבלות רווחה לרטוריקה אנטי-מהגרים. מפלגות אלה לעיתים קרובות מצליחות לבחור את תמיכת ציבור על ידי גיוס דאגות ציבוריות לגבי ניצול רווחה ולחצים הנתפסים מהגרים על השירותים החברתיים.

בעוד ששוביניזם רווחה קשור יותר במפלגות ימניות, כמה מפלגות Mainstream ומרכז-שמאל אימצו אף הן אלמנטים של דיסקורס זה בתגובה לשינויי דעת ציבור וללחצים אלקטורליים. מגמה זו מדגימה את השפעתם הגוברת של רעיונות שוביניסטיים בעיצוב הדיונים במדיניות רווחה עכשווית ברחבי אירופה ובאזורים אחרים החווים דינמיקה פוליטית דומה (הפרלמנט האירופי).

מנגנוניExcluded: מדיניות ורטוריקה

שוביניזם רווחה פועל דרך שילוב של עיצוב מדיניות ורטוריקה פוליטית המכוונת להגביל את הגישה להטבות חברתיות לקבוצות מסוימות, בדרך כלל מהגרים או מיעוטים אתניים, תוך שמירה או חיזוק הטבות לכל האוכלוסייה המקומית הנתפסת. מנגנון מפתח הוא החמרת תנאי הזכאות המפלה באופן לא פרופורציונלי את הלא-אזרחים או את אלו שהגיעו לאחרונה. לדוגמה, במדינות אירופאיות רבות הונהגו דרישות שהות, מבחני כישורי שפה או תנאים להיסטוריה תעסוקתי באופן שמנוגר לגמרי מהגרים מהגישה לתוכניות רווחה (ארגון לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח). אמצעי מדיניות אלה לעיתים קרובות מתומכים בנימוקי קידום אינטגרציה או מניעת ניצול רווחה, אך האפקט המעשי שלהם הוא ליצור מערכת זכויות חברתיות מדורגת.

רטורית, שוביניזם רווחה מעוצב דרך דיבור פוליטי המframe gedachten על מהגרים כנטל כלכלי או כאיום על קיימות מדינת הרווחה. מפלגות פופוליסטיות וימניות משתמשות לעיתים קרובות בנרטיבים המקשרים בין ההגירה להתמכרות לרווחה, suggesting כי הגבלת הגישה הכרחית כדי להגן על משאבי האומה עבור "זכאים" (סוכנות האיחוד האירופי לזכויות יסוד). רטוריקה זו לא רק שמעצבת את דעת הציבור אלא גם לגיטימציה למדיניות אקסקלודית, making it more acceptable to the electorate. האינטראקציה בין אמצעי מדיניות אקסקלודית ורטוריקה מחלוקתית מהווה את לב מנגנוני שוביניזם רווחה, מחזקת גבולות חברתיים וממשיכה אי-שוויון בתוך מערכות רווחה.

השפעות על מהגרים וקבוצות מיעוט

שוביניזם רווחה, הרעיון כי הטבות חברתיות צריכות להיות שמורות בעיקר או באופן בלעדי לאזרחים ילידים, יש השפעות משמעותיות ולעיתים מזיקות על מהגרים וקבוצות מיעוט. מדיניות המוחשבת על ידי שוביניזם רווחה לרוב מביאה להגבלת או דחיית גישה לתוכניות רווחה חברתית עבור לא-אזרחים, כולל בריאות, דיור, הטבות אבטלה ותמיכה משפחתית. החרגתם עלולה להחמיר אי-שוויוניות קיימות, להוביל לעלייה בשיעורי העוני, שוליות חברתית ובריאות פחות טובה בקרב אוכלוסיות מהגרים ומיעוטים. לדוגמה, מחקרים במדינות אירופה שונות הראו כי מדיניות שוביניסטית לרווחה תורמת לחריגה חברתית וכלכלית שתהיה כך להקשות על אינטגרציה ולמנוע אפשרויות למעלה בתוך חברות קולטות (סוכנות האיחוד האירופי לזכויות יסוד).

בנוסף, שוביניזם רווחה יכול לגדול את העמדות הציבוריות השליליות כלפי מהגרים ומיעוטים, ומחזק את הסטיגמות שקשורות לכך שצורות אלה נחשבות לנטל או בלתי זכאיות על מערכת הרווחה. הסטיגמת הזו לא רק משפיעה על מדיניות אלא גם מעצבת אינטראקציות יומיומיות, ומגדילה את הסיכון לאפליה ושוליות חברתית (נציג המועצה לאירופה לזכויות האדם). בחלק מהמקרים, יישום אמצעי שוביניסטיים לרווחה שויך לעליית תנועות פוליטיות פופוליסטיות ופשיסטיות, שמקצינות את החברות ומערערות את הלכידות החברתית. בסופו של דבר, השפעות שוביניזם רווחה חורגות מעבר למחסור חמר, משפיעות על הכבוד, זכויות ותחושת השייכות של מהגרים וקבוצות מיעוט בעשרת קהילותיהם (נציב האומות המאוחדות לפליטים).

דעת ציבור והשפעת המדיום

דעת הציבור משחקת תפקיד מרכזי בעיצוב הקווים של שוביניזם רווחה, ולעיתים קרובות פועלת כגורם מפעיל ומראה לעמדות רווחה אסקלודיות. תכנים תקשורת הם מתווכים מרכזיים בתהליך זה, משפיעים על איך הציבור תופס את צורת הזכאות של קבוצות חברתיות שונות. מחקרים הראו כי נרטיבים תקשורתיים לעיתים קרובות מציגים את המהגרים ומיעוטים כפחות זכאים להטבות רווחה, מחזקים את הסטיגמות ומגבירים את התמיכה הציבורית במדיניות מגבילת. לדוגמה, מחקרים בכמה מדינות אירופיות מדגימים כי תיאורים שליליים תקשורתיים של מהגרים קשורים קשר חזק עם עלייה בתמיכה הציבורית בשוביניזם רווחה, במיוחד בקרב אוכלוסיות בעלות הכנסה נמוכה ופחות משכילות (הפרלמנט האירופי).

הכוח של התקשורת להנחות את האג'נדות ולעצב את התכנים יכול גם להשפיע על הדיבור הפוליטי, ולעודד מפלגות לאמץ רטוריקה שוביניסטית כדי להתאים לתחושות הציבור המורגשות. דינמיקה זו נראית בעליית מפלגות פופוליסטיות ימין בכל רחבי אירופה, שמוקירות לעיתים קרובות את החרדות המועצמות תקשורתית לגבי הגירה וניצול רווחה (סוכנות האיחוד האירופי לזכויות יסוד). ישנם מחקרים המצביעים על כך שכיסוי תקשורתי מאוזן או חיובי יכול לנטרל עמדות אקסקלודיות, ומדגיש את הפוטנציאל של התקשורת לעצב דעת ציבור כוללת יותר. בסופו של דבר, האינטראקציה בין דעת הציבור והשפעת התקשורת היא מרכזית להבנת ההתמשכות והאבולוציה של שוביניזם רווחה בחברות מודרניות.

ניתוח השוואתי: שוביניזם רווחה במדינות שונות

שוביניזם רווחה, הרעיון כי הטבות חברתיות צריכות להיות שמורות בעיקר או באופן בלעדי לאזרחים ילידים, מתבטא באופן שונה בהקשרים לאומיים, מעוצב על ידי גורמים פוליטיים, כלכליים ותרבותיים. בצפון אירופה, במיוחד בדנמרק ובשוודיה, שוביניזם רווחה שולב בפלטפורמות של מפלגות Mainstream, כשמדיניות נדבקות מגבילות את הגישה לרווחה עבור מהגרים ולא-אזרחים. לדוגמה, המפלגה הסוציאל דמוקרטית של דנמרק הטילה תנאי זכאות מחמירים להטבות חברתיות, והסיבה לכך היא ששיפוטים אלו מגינים על שלמות מדינת הרווחה ועל תמיכה ציבורית בהפצה מחדש (ממשלת דנמרק).

בהשוואה, מדינות דרום אירופה כמו איטליה וספרד, עם מערכות רווחה פחות מקיפות וניסיון מהגרה עדכני יותר, ראו את שוביניזם רווחה צומח בעיקר דרך רטוריקה פופוליסטית ימין ולא במסגרת שינויי מדיניות רחבים. מפלגות כמו הליגה של איטליה רצות על הבטחות להגביל רווחה עבור לא-אזרחים, אך שינויים מוסדיים היו פחות ניכרים (נשיאות מועצת השרים – איטליה).

מחוץ לאירופה, הגישה של אוסטרליה לרווחה עבור מהגרים מאופיינת בשילוב של דרישות זכאות מחמירות ומערכת הגירה מבוססת נקודות, שמוגבלות יחד את הגישה להטבות חברתיות עבור המגיעים החדשים (שירותי אוסטרליה). בארצות הברית, הדיונים על גישה לרווחה עבור מהגרים מאוד מפולרים, עם הגבלות ברמה הפדראלית ורמה מדינת שמעידים על מתחים רחבים יותר על הגירה וזהות לאומית (USA.gov).

בסך הכל, הנוף ההשוואתי מגלה כי שוביניזם רווחה אינו אחיד; הביטוי שלו תלוי באינטראקציה בין מבני מדינת רווחה, פוליטיקה מפלגתית ודעות הציבור על הגירה.

השלכות על לכידות חברתית ודמוקרטיה

שוביניזם רווחה, הפרקטיקה של הגבלת הטבות רווחה לאזרחים ילידים תוך דחיית מהגרים או מיעוטים, יש השלכות משמעותיות על הלכידות החברתית ויציבות דמוקרטית. על ידי חקיקת גישה שונה לזכויות חברתיות, שוביניזם רווחה יכול להעמיק את החלוקות בחברה, לטפח רגש של כעס וחוסר צדק בקרב קבוצות מוחלשות. גישה זו פוגעת בעקרון האזרחות השווה, שהוא יסודף לחברות דמוקרטיות, ועלולה לערער את האמון במוסדות ציבוריים בקרב מהגרים ואזרחים כאחד, המבינים שהתנהגות את מערכת הרווחה אינה הוגנת או מפלה (נציג המועצה לאירופה לזכויות האדם).

עליית שוביניזם רווחה מקושרת לעיתים קרובות עם ההשפעה הגוברת של מפלגות פופוליסטיות וזכויות קיצוניות, המפרסמות את המהגרים כלא זכאים לתמיכה ציבורית וכאיום על מדינת הרווחה. רטוריקה זו יכולה לתת לגיטימציה למדיניות אקסקלודית ולנרמל עמדות גזעניות, לפלח עוד את דעת הציבור ולחזק את מסוריות החברתית (סוכנות האיחוד האירופי לזכויות יסוד). בטווח הארוך, בדברים כאלה, השנאות עשויות להפריע למאמצי אינטגרציה, להפחית סולידריות חברתית ולהגביר את הסיכון למריבות חברתיות.

יתרה מכך, שוביניזם רווחה מאתגר את האידיאל הדמוקרטי של אוניברסליות במדיניות חברתית, ובסופו של דבר עלול להוביל למערכת זכויות והטבות דו-שלבית. זה לא רק שהופך אוכלוסיות פגיעות לשוליים אלא גם מערער את הלגיטימיות של מושלים דמוקרטיים על ידי מגבל על ההכלה לעומת הכלה (מחלקת האומות המאוחדות לעניינים כלכליים וחברתיים). כתוצאה מכך, שוביניזם רווחה מהווה אתגר רציני הן ללכידות חברתית והן לבריאות של מוסדות דמוקרטיים.

תנועות נגד ואלטרנטיבות מדיניות

שוביניזם רווחה, המאופיין בהגבלה של הטבות חברתיות לאוכלוסיות ילידיות תוך דחיית מהגרים או מיעוטים, עורר תנועות נגד משמעותיות והשריש מגוון של אלטרנטיבות מדיניות. ארגוני חברה אזרחית, מפלגות פוליטיות פרוגרסיביות וקבוצות לחיים אתגרו את מדיניות הרווחה האקסקלודית, מדגישים את עקרונות האוניברסליזם והסולידריות החברתית. תנועות הנגד הללו מציבות את הרווחה כחוק אנושי, מתוך טענה כי הגבלת גישה מערערת את הלכידות החברתית וממשיכה את אי-השוויון. לדוגמה, במספר מדינות אירופיות, קואליציות של עמותות ואיגודי עובדים קמפגו עבור מדיניות רווחה אינקלוסיבית, מדגישות את התרומות הכלכליות והחברתיות של מהגרים וקבוצות מוחלשות (נציג המועצה לאירופה לזכויות האדם).

אלטרנטיבות מדיניות לשוביניזם רווחה לרוב מתמקדות בגישה אוניברסלית להטבות חברתיות, ללא קשר לאזרחות או מוצא. כמה ממשלות ניסו ליישם קריטריונים להתאמה המבוססים על צורך ולא על מצב, במטרה להבטיח שכל התושבים הנדרשים מקבלים תמיכה. בנוסף, ישנה גובה עניין בהפרדת זכויות רווחה מהאזרחות, כפי שנראה בכמה מדינות סקנדינביות בהן תושבים ארוכי טווח, ללא קשר למוצא, יכולים לקבל רוב ההטבות החברתיות (ארגון לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח). גישות אלו לרוב מתמחות בהצדקות של צדק חברתי, יעילות כלכלית ומניעת ההדרה חברתית. עם זאת, הכשירות הפוליטית של אלטרנטיבות כאלו עדיין נתונה למחלוקות, כששוביניזם רווחה נותר כלי חשוב לגיוס מפלגות פופוליסטיות ולאומניות ברחבי אירופה ומעבר לכך.

סיכום: העתיד של רווחה והכלה

עתיד הרווחה וההכלה בהקשר של שוביניזם רווחה צפוי להיות מעוצב על ידי שינויים פוליטיים, כלכליים ודמוגרפיים מתמשכים ברחבי אירופה ומעבר לה. ככל שהדיונים על הגירה וזהות לאומית מתגברים, שוביניזם רווחה— שבו הטבות חברתיות מוגבלות לאוכלוסיות ילידיות ומנוגדות למהגרים—נשאר כוח חזק המשפיע על מדיניות ודעת ציבור. עליית מפלגות פופוליסטיות ימניות בכמה מדינות הביאה למרכזיות מדיניות רווחה אקסקלודיות, לעיתים קרובות בעזרת התייחסות לצורך בשמירה על קיימות כספית ולכידות חברתית. עם זאת, גישות כאלה מסכנות להעמיק את החלוקות החברתיות ולפגוע בעקרונות השוויון והסולידריות שעליהם נשענות מדינות רווחה מודרניות (נציג המועצה לאירופה לזכויות האדם).

מסתכלים קדימה, האתגר עבור מקבלי ההחלטות יהיה לאזן בין דאגות לגיטימיות בנושא הקיימות של מערכות רווחה עם הצורך לקדם הכלה חברתית ולהגן על קבוצות מוחלשות, ללא קשר למוצא. פתרונות מדיניות חדשניים—כגון תוכניות אינטגרציה ממוקדות, שירותים בסיסיים אוניברסליים והשקעה חברתית אינקלוסיבית—עשויות להציע דרכים לגישור בין דרישות מתחרות אלו. יתרה מכך, עידוד נרטיבים ציבוריים המדגימים את התרומות הכלכליות והחברתיות של מהגרים יכולים לעזור להתנגד לרטוריקות אקסקלודיות (הנציבות האירופית: עתיד הרווחה באירופה). בסופו של דבר, המסלול של שוביניזם רווחה יהיה תלוי ביכולת של חברות לאשר את הערכים הכלליים ולהתאים את מוסדות הרווחה לאוכלוסיות מגוונות יותר.

מקורות והפניות

• סוכנות האיחוד האירופי לזכויות יסוד
• הפרלמנט האירופי
• Alternative für Deutschland (AfD)
• Rassemblement National
• סוציאל דמוקרטיים בשוודיה
• מפלגת הפינים
• מפלגת החירות (PVV)
• ממשלת דנמרק
• נשיאות מועצת השרים – איטליה
• USA.gov
• מחלקת האומות המאוחדות לעניינים כלכליים וחברתיים
• הנציבות האירופית: עתיד הרווחה באירופה